בולוג והטלפון הסלולרי

ניקי ורד-בר

תכירו את בולוג. בולוג הוא ישראלי. הוא מאוד ישראלי. לפעמים הוא מרגיז וערמומי, לעתים קרובות נתעב וצבוע, אבל גם, למה לא, נחמד ורגיש. אנחנו נגלה אותו במצבים שונים ותראו שאתם מכירים אותו...

בולוג מת על טכנולוגיות מתקדמות. עם חבריו, הוא נהנה להתפאר על רכישותיו האחרונות. מה? לדוד אין DVD (גם לו אין, אבל הוא לא יודה בכך לעולם).
"מה דעתכם על ה-Pentium 4?" בולוג מסוגל לדבר על זה במשך שעות. בולוג וחבריו ישוו את יתרונות תוכנת X לעומת תוכנת Y, יתנו שבח ליצירות היפניות לעומת יצירות אחרות, יעדיפו שם מוצר אחד על אחר...
כמובן, לבולוג יש טלפון סוללרי. מה אמרתי? טלפון סוללרי אחד? לא, יש לו כמה סוללרים: אחד כדי לטלפן לחו"ל, אחד בשביל האינטרנט, אחד לשיחות עם הקרובים, אחד לעבודה, וכו'...
שמתם לב שמשהו ספציפי מאחד את המשתמשים בסוללרי? האוזן דבוקה למכשיר, הם עזבו את הפלנטה ונכנסו לעולם מקביל. בודדים בתוך בועה, אין להם כבר שום הכרה על מה שקורה סביבם. הם נעדרים מהמציאות ומרחפים, הם, הטלפון הסוללרי שלהם, וזה שהם מדברים איתו.
כמו תינוק עם בקבוק-ההנקה, מסומם עם הסמים, ושתיין עם האלכוהול כך בולוג מזוהה עם הסוללרי. אינו מסוגל להיפרד ממנו. למרות התלות הזו, שימו לב שברגע שהסוללרי מצלצל, בולוג רוטן, נשבע שהוא חולם לחיות בלי המכשירים העלובים האלה... "לעזאזל, אי אפשר לחיות בשקט..."
שטויות! תציעו לו לנתק את הצלצול ותראו את תגובתו... "מה? לא בא בחשבון! אתה ירדת מהפסים? אני עלול לפספס שיחה חשובה ביותר!"
אם אין אף-אחד בצד השני של האל חוטי, זה לא משנה לו. בולוג יעביר זמן רב בשינוי הצלצול או עוצמתו, כיוון השעה, הכנסה ומחיקה של שמות בדפדפן, ניסיון להגיע לשיא חדש באחד המשחקים. הסלולרי לא מצלצל? הוא ישחרר אותו מהחגורה כל חמש דקות ויבדוק אם מספר כל שהוא נרשם על המסך.
אם אתם נוסעים באוטובוס, אתם בודאי נתקלתם, יותר מפעם, במצב המשונה הזה: פתאום שומעים צלצול של טלפון סוללרי, ובאותה השנייה, ביחד, כל נוסעי האוטובוס קופצים על הטלפון הסלולרי שלהם...
המצב הבא לא פחות מוזר: נגיד שזה קורה ליד המזכירות של חברה כל שהיא. בולוג מגיע, מציג את עצמו: יש לו פגישה עם המנהל. המזכירה ביקשה ממנו להמתין כמה דקות. עכשיו, היא עסוקה עם העבודה שלה על המחשב. יש לה הר של מכתבים והיא צריכה לסיים את כל העבודה בהקדם האפשרי. היא מרוכזת בשלה ובולוג הולך ובא בפרוזדור.
"דרינג, דרינג..."
בולוג מוציא את הסלולרי מהתיק שלו ועונה. המזכירה שומעת את הצלצול, וכבר חוששת ממה שיקרה: כן, היא יודעת מה יקרה. הנה! זה הוא זה! בולוג, שעמד במרחק כמה מטרים ארוכים, מתקרב אליה לאט לאט. הוא מתקרב, בזמן שהוא מדבר בסלולרי, ונתקע לידה. אוזניה של המזכירה מוטרדות מהמשפטיים שהוא מנסח בקול רם: "בטח שלא! ציינתי במפורש שיש להעביר את תיקו של הלקוח אליו... פקס? כן... אחתום שאחזור... בוודאי... בסדר... " וכו'.
היא, המזכירה, לא תצליח להדפיס את המכתבים שלה...

דף הבית