בולוג המוכר
ניקי ורד-בר
איך למכור חתול בשק...
הלקוח שנכנס לחנות של בולוג יכול להיות בטוח ששם ימצא את הסחורה הטובה ביותר ובמחיר הזול ביותר. לא כמו אצל המתחרה שלו...
– אבל, אומר הלקוח, המתחרה שלך הציע לי רדיו-שעון במחיר נמוך יותר מהמחיר של שעון הקוורץ שלך...
– זה מה שהוא אמר לך, מגחך בולוג. הוא לא טרח לציין שהוא רוצה למכור לך מכשיר משומש, נכון?
– לא...
– אה! אתה רואה! ובלי אחריות, נוסף על הכול. אחרי חודשיים תוכל לזרוק את הרדיו-שעון שלו לפח. וחוץ מזה, אנשים חושבים שרדיו-שעון יקר יותר, אבל זאת בדיחה. אלה לא מכשירים אמינים, תאמין לי. שעוני קוורץ הרבה יותר מתוחכמים, איכותם גבוהה לאין שיעור והדיוק שלהם בלתי נתפס. מה שאתה רוצה זה מכשיר טוב ומדויק שיעיר אותך בבוקר, לא צעצוע, נכון?
– בהחלט...
הלקוח יקנה את שעון הקוורץ, משוכנע שעשה את עסקת חייו. אלא שכעבור כמה שבועות שעון הקוורץ ישבוק חיים, והלקוח שלנו ייאלץ לחזור אל בולוג. בולוג כלל אינו נראה מאושר לראות שוב את האיש, במיוחד כשהוא שומע ששעון הקוורץ התקלקל. הוא בוחן בחשדנות את החפץ ואת הלקוח:
– הפלת אותו, נכון?
– בחיים לא! הוא פשוט נעצר, זה הכול!
– אז אשתך הפילה אותו?
– אני אלמן.
– ילדים?
– הם כבר לא גרים בבית. אף אחד לא הפיל אותו, אני מבטיח לך!
בולוג אינו נראה משוכנע וממלמל:
"זה המותג הכי טוב, איך דבר כזה יכול היה לקרות? בכל השנים שאני מוכר את שעוני הקוורץ האלה, אף פעם, אף פעם לא התקלקל אפילו אחד, אף פעם..."
בשלב הזה הלקוח מרגיש אשם באופן נורא, כאילו הוא עצמו אחראי לכך שרצח בפחדנות את שעון הקוורץ. רק כעבור זמן מה הוא חוזר לעשתונותיו, ופרץ מבורך של זעם דוחף אותו למרוד:
– היי! אני לא אשם בזה. וחוץ מזה, יש לי אחריות, תראה...
– אה, כן! האחריות...
בולוג בוחן את הנייר שהוא עצמו תיארך וחתם עליו בזמן הקנייה. הוא נראה מוטרד ואינו מצליח להחליט.
– תשמע, הוא אומר לבסוף, אני מציע לך עסקה חד-פעמית. אתה תראה, לא תצטער. אף פעם עוד לא הצעתי עסקה כזאת לאף אחד, אבל אתה מוצא חן בעיניי במיוחד. ותאמין לי, אני מפסיד מזה. נו, אני פשוט טוב מדי... במקום שעון הקוורץ הזה, אני מוכר לך רדיו-שעון. ולא סתם רדיו-שעון, הו, לא! תראה, זה הדגם החדיש ביותר, יש לו צליל נדיר, דיוק שווייצרי, זה כבר אומר הכול...
הלקוח יצא משם עם הרדיו-שעון. כמובן, הוא נאלץ להוסיף סכום השווה לפי שניים ממחיר הקנייה של שעון הקוורץ. זה נורמלי, הרי הוא רכש זה עתה מכשיר יחיד במינו, באיכות גבוהה. ובכלל, איזה מזל: בולוג היה היפר, היפר נחמד אליו – הוא נתן לו שתי סוללות.
בחינם !
הטקסט נכתב בסביבות שנת 2002, לפני הקמת האתר nikibar.com.