בולוג מופיע בטלוויזיה
ניקי ורד-בר
מעניין לראות מה קורה כאשר מצלמת טלוויזיה נשתלת במקום כלשהו, מכל סיבה שהיא. בין אם מדובר בכתבה על התפטרותו של חבר פרלמנט, בתוכנית העוסקת בבעיות האלימות בקרב בני נוער או בכל נושא אחר, בכל פעם מתגלה אותו תסריט:האדם המתראיין נקלט בעדשת הצלם, אבל לא עובר זמן רב ומאחוריו מופיע בולוג, מחייך מאוזן לאוזן, מתרומם על קצות האצבעות כדי להיכנס טוב יותר לפריים.
היום הכתב מראיין שר על ההחלטות שהתקבלו זה עתה במשרדו:
מאחוריו, בולוג, מחייך מאוזן לאוזן...
– האם אפשר לקוות לשיפור ביחסים עם תושבי הפרברים, לירידה במתח הנוכחי?
(לעיתים קרובות זה הנושא...)
– כמובן, אנחנו עושים הכול כדי לייצב את חילוקי הדעות ואת המחלוקות...
(לעיתים קרובות זאת התשובה...)
בינתיים, בולוג אינו מסיר את עיניו מעדשת המצלמה. אנשים נוספים מתקבצים סביבו, דוחפים אותו, וכולם משתוקקים מאוד להידחף לתוך המסך הקטן ולשמוע אחר כך את החברים שלהם מברכים אותם:
– ראינו אותך אתמול בערב בחדשות...
התהילה! יש רגעים בחיים שלא היינו רוצים להחמיץ בעד שום הון שבעולם! ובולוג מזדקף ככל יכולתו, כדי שיראו ממנו כמה שיותר.
ומה אם השידור חי? אחד החברים של בולוג מזהה אותו על המסך ומתקשר אליו מיד:
– גדול, אחי, אתה בטלוויזיה! זוז קצת יותר ימינה, יראו אותך יותר טוב!
פניו של בולוג קורנות. הטלפון הנייד צמוד לאוזנו, הוא זז כמה צעדים ונועץ מבט במצלמות: בצד השני, החבר שלו צופה בו.
ואז הוא מרים את ידו ומנופף לו לשלום...
למחרת חוזרת אותה סצנה. הפעם אין הרבה אנשים, ואולם הפרלמנט רחב דיו כדי לאפשר צילום של תמונה רחבה.
בולוג מחליט לשחק אותה אדיש ולעטות הבעה קטנה של "לא מזיז לי". הוא מדביק על פניו נונשלנטיות פושרת: הוא והטלוויזיה? ממש לא מזיז לו, הוא כבר ראה דברים בחיים, נו באמת! וחוץ מזה, הוא איש חשוב, והוא בהחלט רוצה שיידעו את זה.
אבל מה הוא רואה? איזה טיפוס (שדומה באופן מפתיע לבולוג המחייך של אתמול) עומד מאחורי השר ותופס את כל המסך. הוא ממהר אל המטריד ולוחש באוזנו משהו כמו:
– אדוני, אתה מפריע. תזוז קצת, בבקשה...
– מה, מה, מה? למה? אני מפריע? מה הוא מתערב בכלל?
– בסדר! תעשה מה שאתה רוצה... אחרי הכול, אתה זה שנראה מגוחך...
– על מה אתה מדבר?
בולוג אינו עונה. הוא רק נועץ מבט לגלגני בקודקודו של האיש, וזה נסוג מיד כמה מטרים, מת מדאגה. מחוץ לטווח המצלמות הוא מעביר יד על ראשו בניסיון להבין מה לא בסדר. הוא אינו מרגיש דבר, אבל הוא חייב לדעת בוודאות, ולכן הוא מסתער לעבר השירותים כדי לבדוק מול המראה אם לא צמחו לו פתאום אוזני ארנב.
בולוג מאושר: אחת, הוא נפטר מהמטריד הזה; שתיים, הוא עשה זאת תוך הפגנת סמכות; ושלוש, כל הסצנה התרחשה מאחורי חבר הפרלמנט שהתראיין, ובטוח שיראו אותו שוב בטלוויזיה הערב.
"תגיד, אתה איש חשוב, אתה..." יגידו לו.
הוא כבר מתמוגג מעצמו, יוצא מטווח המצלמה וחוזר. הריאיון עוד רחוק מסיומו. לכן, עדיין עם אותה ארשת אדישה, הוא הולך לקצה המסדרון, חוזר, ונשאר, ממש במקרה כמובן, בתוך שדה הצילום; וכמו יו-יו בקצה החוט שלו, חוזר לנקודת ההתחלה ויוצא שוב...
כמובן, בולוג לא יופיע על המסך הקטן רק בענייני פוליטיקה. כל הזדמנות טובה: הפגנה ברחוב, תאונה, אירוע חדשותי... במקום שבו נמצאת מצלמה, נמצא את בולוג.
הטקסט נכתב בסביבות שנת 2002, לפני הקמת האתר nikibar.com.