בולוג בחניון
ניקי ורד-בר
אנחנו פוגשים שוב את בולוג בחניון פרטי. זה יכול להיות חניון המיועד לדיירי בניין, או חניון של חנות או של חברה. בולוג אינו שייך למקום, אך למרות זאת הוא מחנה שם את מכוניתו ומתעלם לחלוטין מהשלט: "החניה לעובדים בלבד", או מכל הודעה אחרת המבהירה שהחניה אינה מיועדת לו...מגיע דייר, אחראי או שומר ומסביר לבולוג שמכוניתו תופסת מקום שאין לו שום זכות לחנות בו. מה יענה בולוג? אתם יודעים. שמעתם את זה אלף פעם:
"רק לשנייה..."
מה חשבתם? שהוא יגיד לכם שהוא מתכוון להישאר שעה, שעתיים או יותר?
ובכל זאת, ייתכן מאוד שזאת בדיוק המציאות. לכו תדעו, אולי הוא מחפש מקום מוגן להשאיר בו את המכונית בזמן שהוא נוסע לאיטליה או לפפואה...
אני, למשל, מכירה מישהו שברגע שהוא מוצא מקום חניה, הוא כבר לא זז ממנו. איך הוא מתנייד, תשאלו? פשוט מאוד: הוא מבקש מחברים לאסוף אותו בדרך, או מזמין מונית. הוא שוקל לקנות מכונית שנייה: כך הוא יוכל בכל זאת לנסוע ממקום למקום, ומצד שני תמיד יהיה לו מקום חניה תפוס...
לפעמים נפגוש את בולוג בחברת בולוג ג'וניור. לצבוע הזה יש עכשיו כרטיס מעבר ממדרגה ראשונה, והוא לא יהסס לשחק את קלף הדרמה הגדולה. בקול חנוק, דמעה בעינו, הוא ייאנח: "הילד לא מרגיש טוב..."
נו, באמת! מה יכול השומר לעשות במצב כזה? כלום. הוא הרי לא יכול למנוע מקום חניה מאב המשפחה המסור הזה, שבנו המסכן כל כך חולה! אבל במבט מקרוב, הילד דווקא לא נראה רע כל כך. למעשה, הוא נראה עליז באופן מפתיע...
אם בולוג מלווה באשתו, הרי שזו ממש מציאה! היום גברת בולוג... בהיריון! לא רואים? נו, מה אתם רוצים? זה רק ההתחלה...
בולוג נמצא עם גברת או אדון מבוגרים? איזה מזל! מבט כבד תוכחה, מלווה ב"טססס!" קצר ומתנשא, ישתיק מיד את השומר. את ההערה הוא ישמיע רק בהמשך הדרך: "הוא לפחות יכול היה לכבד אנשים מבוגרים..." בעוד השומר יתכווץ מרוב חרטה.
אתם מכירים גם את המצב הבא:
החניתם את המכונית במקום החניה הפרטי שלכם, או בכל מקום שבו מותר לכם לחנות. אתם רוצים לצאת, אבל מכונית חוסמת את הדרך: זו המכונית של בולוג. בדרך זו או אחרת, הוא הצליח להשיג את מבוקשו.
אתם צופרים כדי להודיע לפולש שהוא מפריע לכם. אף אחד לא מגיע.
יצאתם מוקדם, כי מי יודע מה יהיה עם הפקקים, אבל האידיוט הזה חוסם אתכם, והמצב לא נראה מבטיח. הצפירות נעשות תקיפות יותר. אתם מתעצבנים, יוצאים מהמכונית: אולי מישהו יוכל לעזור לכם?
עוברי האורח שאתם שואלים מושכים בכתפיהם. הם אינם מכירים את מי שהייתה לו החוצפה לחנות כך.
"איזו חוצפה! איזה חוסר התחשבות!" הם אומרים.
אחדים מהם יספרו לכם בפרטי פרטים על הפעם האחרונה שזה קרה להם: "שלוש שעות נשארתי תקועה!" אומרת גברת מסכנה, שעדיין רועדת מעצם הזיכרון; והיא מוסיפה: "כשהוא סוף סוף חזר והערתי לו על צורת החניה שלו, תארו לכם שהוא התרגז עליי ואמר שאני בכל זאת יכולה לגלות קצת סבלנות!"
עוברי האורח ממשיכים בדרכם, ואתם נשארים לבד במכונית החסומה.
עכשיו אתם לוחצים על הצופר בלי שום איפוק. לעזאזל עם כל אלה שסותמים את האוזניים ושולחים לעברכם מבטים רצחניים. סוף סוף בולוג מגיע. פניו קורנות, והוא שורק לעצמו בשביעות רצון של מצפון נקי. הוא אינו רואה אתכם. הוא נכנס למכוניתו ומסתלק במהירות חשודה ומפתיעה. אפילו לא הספקתם לשפוך עליו את כל אוקיינוס הזעם שחונק אתכם...
הטקסט נכתב בסביבות שנת 2002, לפני הקמת האתר nikibar.com.