בולוג לא פראייר
ניקי ורד-בר
להיות פראייר: (להיות תמים, נאיבי, פתי, זה שעובדים עליו, בקיצור — פראייר...) מחלה מבישה ובזויה הפוגעת בעיקר באנשים הנוטים מטבעם לנדיבות ולטוב לב.
אפשר להתחסן מפני המחלה הזאת אם מקפידים להתרחק מן החיידקים, וזאת כבר מגיל רך. ברגע שמופיעים אצל ילדכם הסימנים הראשונים של הקרבה עצמית או מסירות, קנו לו כפפות אגרוף והגישו לו קורבן כדי שישפד אותו במו ידיו. כוח ושליטה הם טיפול פליאטיבי מחסן: די לנופף בהם כדי לא להיות פראייר.
הסביבה החברתית, המשפחתית והפוליטית הן לעיתים קרובות גורמים מכריעים, אף כי אלה העמידים ביותר בפני חיידקי הפראייריות יכולים להשתייך לכל מחנה. אפשר גם להתחסן לבד; הנה שיטה יעילה: מדי יום מביטים במראה במבט יהיר ומזלזל וחוזרים כמה פעמים ברציפות: "אני לא פראייר!" אחר כך די לרמוס כמה קורבנות כפרה — וזהו, המלאכה הושלמה.
משחר חייו לומד בולוג התינוק שכדי לשרוד בחברה הקשה שלנו אסור בשום אופן להיות "פראייר". כבר בגן הילדים הוא שומע על כך.
– לא רוצה לתת קוביות ללילי! מתרגז בולוג הקטן.
(לילי היא הפרחחית הבלונדינית הקטנה שאוהבת להשפריץ עליך את סירופ הגרנדין שלה.) – נו, חמודי, אומרת הגננת. אם תיתן ללילי את הקוביות, תקבל שוקולד.
שוקולד! יאמי! הדבר שהוא הכי אוהב!
– טוב, מוכן!
הוא נותן את הקוביות לפרחחית, אבל כשהוא מושיט את היד לקבל את השוקולד שלו, נותנים לו רק את מנת הוויטמינים שלו, שטעמה כדג ישן ואכול עש:
– תאכל את זה! זה טוב בשבילך!
שאר הזאטוטים לועגים לו על חולשתו:
– הו! איזה פראייר! הוא נפל בפח של השוקולד!
בתיכון, ואחר כך בזמן שירותו הצבאי, ילמד בולוג הצעיר שכדי להיות גבר אסור בשום אופן להיות פראייר!
פעם אחת קרה שבמשך יום שלם הוא עשה את כל התרגילים כשהוא נושא את שק האספקה שהופקד בידי חברו פיירו, מפני שפיירו התלונן על כאבים בגב התחתון. בולוג ריחם עליו — רגע של חולשה, כנראה...
הוא העמיס על עצמו את התיק של פיירו נוסף על שלו. בזמן שחברו צעד לצדו בצעד קליל וידיו בכיסים, בולוג, גבו כפוף, צווארו שבור ומותניו מרוסקות, סבל והתנשף...
הוא סיים את האימון על הברכיים, במצב כל כך עלוב שהיה צריך לקחת אותו למרפאה.
הרופא שבדק אותו הודיע לו שגבו נפגע:
– מעכשיו תצטרך לשמור על עמוד השדרה שלך...
זה היה מעשה החסד האחרון של בולוג...
האפרוח הצעיר הפך לתרנגול זחוח, כרבולתו מזדקרת בחודים ונוצותיו חלקות ונוקשות. מתנשא, נפוח מגאווה, הוא הפיק לקח שנגזר ונתפר בדיוק למידותיו. אין עוד שום סיכוי שיהיה מוכן לעזור: טוב לב ונכונות לעזור הושלכו סופית לסל... הוא מתנפח מבוז ויהירות ומציג לראווה אגו בזנית. מה אכפת לו מהאחרים? הוא, בולוג, יראה להם מעכשיו מי הוא!
ומאז, אם מישהו מבקש ממנו — מעז לבקש ממנו — אפילו את השירות הקטן ביותר, בולוג מיד חושד:
– מה הוא חושב, זה? שאני פראייר? אני לא פראייר של אף אחד!
בולוג הופך זאת למוטו שלו. אשתו מבקשת ממנו לעשות כמה קניות בדרך הביתה, הוא מסרב:
– אני לא פראייר!
הבוס שלו מבקש ממנו לעבוד שעות נוספות כי שני עובדים חולים, הוא מסרב:
– אני לא פראייר!
הוא במכונית; הולך רגל, איש זקן, מסמן לו שהוא רוצה לחצות את הכביש ומבקש שייתן לו לעבור. הוא מסרב:
– אני לא פראייר!
נהג רוצה לעקוף אותו, הוא מסרב:
– אני לא פראייר!
לנהג אחר יש זכות קדימה והוא מנסה לעבור, בולוג מסרב:
– אני לא פראייר!
האמבולנס מגיע, והפרמדיקים רוצים לטפל קודם בנהג האחר. בולוג מסרב:
– אני לא פראייר!
המנתחים מחליטים לנתח קודם את הנהג האחר. הוא מסרב:
– אני לא פראייר!
בבית הקברות, עובדי החברה קדישא רוצים לקבור אותו. הוא מסרב:
אני לא פראייר!
חלק מהטקסטים נכתבו בסביבות שנת 2002, לפני הקמת האתר nikibar.com.