בולוג בחניון

ניקי ורד-בר

תכירו את בולוג. בולוג הוא ישראלי. הוא מאוד ישראלי. לפעמים הוא מרגיז וערמומי, לעתים קרובות נתעב וצבוע, אבל גם, למה לא, נחמד ורגיש. אנחנו נגלה אותו במצבים שונים ותראו שאתם מכירים אותו...

הפעם, נפגוש את בולוג בחניון פרטי. זו יכולה להיות חנייה שמורה לדיירי הבית או חנייה של חנות או מפעל. בולוג, זר למקום, חונה בכול זאת ומתעלם לגמרי מהשלט: "חניה שמורה לצוות העובדים בלבד", או כל שלט המוציא אותו מהמקום...
מגיע שכן או שומר שמודיע לו שמכוניתו תופסת מקום שאינו זכאי לו. מה בולוג יענה? אתם בודאי מכירים את התשובה, בטח שמעתם אותה אלף פעם: "אני נשאר רק שניה..."
מה חשבתם? שהוא יגיד שזה ייקח לו שעה, שעתיים, או אפילו יותר? אולי הוא מחפש מקום חנייה שבו ישאיר בשקט את רכבו במשך נסיעתו לאיטליה או לפפאוזיה... אני מכירה מישהו שלא זז מהחנייה כאשר הוא מוצא אחת. אתם תשאלו איך הוא נע ממקום למקום? פשוט מאוד: הוא מבקש טרמפ' מהחברים שלו או מזמין מונית. הוא שוקל לקנות עוד אוטו. כך, יוכל לנסוע ולשמור על החנייה...
לפעמים, פוגשים את בולוג עם הבן הקטן שלו. בזכות הילד, יש לבולוג תעודת-מעבר נהדרת והוא לא יהסס לשחק את קלף הדרמה. בקול חנוק, דמעות בעיניים, הוא נאנח: "הילד חולה..."
נו, מה השומר יכול לעשות במקרה כזה? כלום. הוא לא יכול לסרב לאב הטוב הזה שבנו כל כך חולה! הוא נותן לו לחנות. למרות שאם מסתכלים יותר מקרוב, הילד לא נראה כל כך סובל, הוא אפילו נראה מלא-מרץ ודי תוסס...
ואם אישתו של בולוג מלווה אותו? איזו מציאה! היום, גברת בולוג... בהיריון! לא רואים? נו,זה רק ההתחלה...
יש איש זקן או אישה זקנה עם בולוג? מזל! מבט טעון נזיפה כבדה ישתיק את השומר. הפירוש יגיע עוד מעט: "לפחות, שיתן קצת כבוד לאנשים קשישים..." בעת שהשומר יתכווץ ממוסר-כליות.
אתם מכירים גם את המצב הזה:
חנית במקום הפרטי שלך או בכל מקום מותר. אתה רוצה לצאת, אבל יש רכב שחוסם את היציאה: זה הרכב של בולוג. אתה צופר על מנת להודיע לו על ההפרעה שהוא גורם לך. אף אחד לא בא. אתה יצאת מוקדם בגלל חשש מהפקקים, אבל יש פה מטומטם שחוסם אותך. אתה צופר חזק יותר, מתעצבן ויוצא מהאוטו: אולי מישהו יכול לתת לך מידע. אתה שואל את העוברים ושבים, אבל הם לא מכירים את הרשע שהעז לחנות כך: "איזו חוצפה!" הם אומרים. כמה מהם יספרו לך בפרטי פרטים על הניסיון האחרון מסוג זה שהם חוו: "שלוש שעות נשארתי תקועה!" מספרת האישה המסכנה הזו, והיא מוסיפה: "כאשר הנהג חזר (אחרי שלוש שעות), הבאתי לתשומת ליבו את החנייה הפזיזה שלו. תתפלאו לשמוע שהוא כעס עלי וטען שאני חסרת סבלנות!"
עוברי הדרך הולכים ואתה נשאר לבד בתוך מכוניתך החסומה. אתה צופר בלי להתאפק יותר, בלי רחמים לאלה הלא מרוצים שסותמים את אוזניהם וזורקים עליך איזה מבט רצחני. סוף-סוף, בולוג מגיע. תמים כמו פרח, מפזם במצפון שקט. הוא לא מסתכל עליך, נכנס לאוטו ויוצא לדרך במהירות חשודה ומפתיעה.
אפילו לא הספקת לשפוך עליו את ים של הכעס שחונק אותך...

דף הבית